<h1>שבלי הלקט סימן שמ"ד</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ת"ר אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישינין שינת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אביי אמר שמא ירדם ורבא אמר אין קבע לשינה פירוש שינה כל שהיא מקרא קבע וקי"ל כרבא ואפילו מניח ראשו בין ברכיו או מוסר שנתו לאחרים דקים ליה שלא ירדם אסור לישן חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי אמר אביי כד טעים בר ברב ועייל לכלה פי' שהוא קרוב לכביצה ופירות אינן טעונין סוכה כדמפרש ביומא וכל שתיה קרויה עראי וכתב הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל בתשובתו דאכילת עראי דשבת ויו"ט ואפילו שתיה חשיבה כקביע [והואיל דאדם קובע סעודתו על היין] והנה תשובתו לפנינו.
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע כיצד היה לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה ודווקא למיגרס אבל לעיוני סברא לבר ממטללתא אמר רבא מאני משתייא במטללתא מאני מיכלא לבר ממטללתא [ופי' רב יהודאי גאון ז"ל מאני משתיא כגון כלים וקנקנים כוסות וצלוחיות וגביעים וקיתונות בסוכה. מאני מיכלא כגון קדרות והשפודים והעריבות וכלים של קמח וכלים של בשמים חוץ לסוכה. וכן מצאתי לר"ת ז"ל שפירש מאני מיכליה דמשהוא ביה חמירא ואגניה דלישה. מאני משתיה כגון כלים במטללתא. הוא הדין לקערות ושפודין שאין צריך להוציאם. ואינו נראה לי לעשות הקערות והשפודים שאין צריך ככלי משתיה. והנכון כאשר פירש רב יהודאי גאון ז"ל ואין לפרוש מפירושו. כ"ה בשבלי הלקט הקצר.] יש מפרשים קערות שנמאסות לאחר אכילה ויש אומרים קדירות ואגני דלישא. שרגא אמרי לה במטללתא. ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה והא בסוכה קטנה בסוכה גדולה במטללתא בסוכה קטנה בר מטללתא.
